בתרשים שלפניך מתוארת מסילה הנמצאת במישור אנכי ועליה נע גוף קטן שמסתו m. קטע המסלול ABC הוא חלק, והקטע האופקי CD מחוספס (מקדם החיכוך הקינטי \( \mu_k \)). בקצה הקטע CD נמצא קפיץ רפוי המחובר אל קיר. המשטח שהקפיץ מונח עליו הוא חלק. הקטעים C, D ו-F (נקודת העצירה הרגעית) נמצאים כולם באותו גובה h מעל קו הייחוס MN.
הגוף משוחרר ממנוחה מהנקודה A (בגובה H ביחס למישור הייחוס MN), ונע לאורך המסלול עד הנקודה F. בנקודה F הגוף עוצר רגעית לאחר שהוא מכווץ את הקפיץ.
נתון: אורך הקטע CD הוא 1 m; אורך הקטע DF הוא 0.1 m. \( m=1.5\ \mathrm{kg},\ H=3\ \mathrm{m},\ h=1\ \mathrm{m},\ \mu_k=0.3 \).
|
הנקודה |
A |
B |
C |
D |
F |
|
קינטית |
0 |
+ |
+ |
+ |
0 |
|
פוטנציאלית כובדית (יחסית ל-MN) |
+ |
0 |
+ |
+ |
+ |
|
פוטנציאלית אלסטית |
0 |
0 |
0 |
0 |
+ |
הקטע ABC כולו חלק, ולכן משם ועד C האנרגיה המכנית נשמרת. בנקודות C, D ו-F הגוף נמצא באותו גובה h - ולכן האנרגיה הפוטנציאלית הכובדית זהה (וחיובית) בשלושתן. רק בנקודה F, לאחר כיווץ הקפיץ, קיימת אנרגיה פוטנציאלית אלסטית.
(1) מ-A ל-C המסלול כולו חלק - שימור אנרגיה מלא:
$$ mgH = \tfrac12mv_C^2 + mgh \quad\Rightarrow\quad v_C^2 = 2g(H-h) = 2\times10\times(3-1) = 40 $$
$$ v_C = \sqrt{40} \approx 6.32\ \mathrm{m/s} $$
(2) מ-C ל-D המסלול מחוספס (אותו גובה בשתי הנקודות, כך שהאנרגיה הפוטנציאלית הכובדית אינה משתנה); עבודת החיכוך שוללת אנרגיה קינטית:
$$ \tfrac12mv_C^2 = \tfrac12mv_D^2 + \mu_k mg\cdot CD $$
$$ \tfrac12\times40 = \tfrac12v_D^2 + 0.3\times10\times1 \quad\Rightarrow\quad v_D^2 = 34 \quad\Rightarrow\quad v_D \approx 5.83\ \mathrm{m/s} $$
הקטע DF חלק - כל האנרגיה הקינטית בנקודה D הופכת לאנרגיה אלסטית בקפיץ בנקודת העצירה הרגעית F (דחיסה מקסימלית \( DF=0.1\ \mathrm{m} \)):
$$ \tfrac12mv_D^2 = \tfrac12k(DF)^2 $$
$$ \tfrac12\times1.5\times34 = \tfrac12\times k\times0.1^2 \quad\Rightarrow\quad k = \frac{1.5\times34}{0.01} = 5100\ \mathrm{N/m} $$
מ-F חזרה ל-D: הקטע חלק, ולכן כל האנרגיה האלסטית חוזרת להיות אנרגיה קינטית - הגוף מגיע ל-D באותה מהירות שבה עזב אותה (בכיוון ההפוך): \( v_D'=v_D \), כלומר \( v_D'^2=34 \).
מ-D חזרה ל-C: שוב הקטע המחוספס, וגם עתה החיכוך מנגד לתנועה ושולל אנרגיה:
$$ \tfrac12mv_D'^2 = \tfrac12mv_C'^2 + \mu_k mg\cdot CD $$
$$ \tfrac12\times34 = \tfrac12v_C'^2 + 3 \quad\Rightarrow\quad v_C'^2 = 28 $$
מ-C ועולה חזרה במסלול החלק, עד לגובה מרבי חדש \( H' \) (שם המהירות מתאפסת):
$$ \tfrac12mv_C'^2 + mgh = mgH' \quad\Rightarrow\quad H' = \frac{v_C'^2}{2g}+h = \frac{28}{20}+1 = 2.4\ \mathrm{m} $$
הגובה שאליו יגיע הגוף יהיה שווה לגובה שחושב בסעיף ד, ללא תלות בקבוע הקפיץ החדש.
הסבר: הקטע שבו נמצא הקפיץ (D-F) חלק וללא חיכוך. לכן, ללא קשר לגודל קבוע הקפיץ (הקובע רק כמה הקפיץ יידחס), כל האנרגיה הקינטית שמגיעה לנקודה D בדרך פנימה חוזרת במלואה לאנרגיה קינטית כאשר הגוף שב ומגיע לנקודה D בדרכו החוצה (שימור אנרגיה מלא על קטע חלק) - כלומר מהירות הגוף בחזרתו ל-D זהה בגודלה למהירותו שם בכניסה, בכל קפיץ שהוא. מכאן שאובדן האנרגיה לחיכוך על הקטע CD (התלוי רק במרחק CD, במקדם החיכוך ובמסה - לא בקפיץ) יהיה זהה בכל מקרה, ולכן גם הגובה הסופי שאליו יגיע הגוף יהיה זהה.