גוף מוחלק ממנוחה לאורך מסילה חלקה, יוצא בקצה בכיוון אופקי, מבצע זריקה אופקית ופוגע ברצפה. בהמשך משווים מה קורה כאשר מניחים כדור נוסף (זהה במסה) בקצה המסילה, וגוף 1 מתנגש בו - פעם בהתנגשות פלסטית, ופעם בהתנגשות אלסטית.
מרגע העזיבה את קצה המסילה ועד הפגיעה ברצפה, יש להבחין בין שני הצירים:
זמן הנפילה נקבע רק מגובה הנפילה H:
$$ t = \sqrt{\frac{2H}{g}} $$
והמרחק האופקי מהנקודה שמתחת לקצה המסילה עד לנקודת הנחיתה:
$$ d = v_Bt $$
כאשר \( v_B \) היא המהירות האופקית ביציאה מהמסילה (ניתן למצוא אותה משימור אנרגיה על המסילה החלקה, מגובה הירידה).
כאשר הכדור מתנגש ברצפה בהתנגשות אלסטית לחלוטין, גודל מהירותו נשמר (רק כיוון הרכיב האנכי מתהפך). כתוצאה מכך, לאחר הקפיצה הכדור עולה בדיוק לאותו גובה שממנו התחיל ליפול - שכן האנרגיה הקינטית (ומכאן המהירות האנכית) בפגיעה ברצפה זהה במידה לזו שהייתה לו אילו "נפל" מאותו גובה, וההתנגשות האלסטית משמרת אותה במלואה:
$$ h_{max} = H $$
(כאשר H הוא הגובה שממנו הגיע הכדור לרצפה - כלומר גובה קצה המסילה מעל הרצפה).
כאשר כדור שני (מסה זהה) מונח בקצה המסילה, וכדור 1 מתנגש בו שם (לפני הזריקה האופקית), יש שני מקרים קלאסיים (עבור מסות שוות):
$$ u = \frac{v_B}{2} $$
$$ u_2 = v_B \, , \quad u_1 = 0 $$
מכיוון שהמרחק האופקי d תלוי ישירות (וביחס ליניארי) במהירות היציאה מהמסילה, וכל שינוי בגובה היציאה (H) זהה בשני המקרים (שני הכדורים יוצאים מאותה נקודה B בדיוק):
לכן, בשום מקרה (לא פלסטי ולא אלסטי, במסות שוות) הכדור השני לא ינחת במרחק גדול יותר מהמרחק המקורי d - ההתנגשות האלסטית היא המקרה הטוב ביותר האפשרי, והיא רק "משמרת" את המרחק המקורי, לא מגדילה אותו.