מתקן שעשועים קלאסי: גליל גדול (רדיוס R) מסתובב סביב צירו האנכי, כשאדם עומד בתוכו, גבו צמוד לדופן הפנימית. לאחר שהגליל מגיע למהירות זוויתית מספקת, הרצפה מוסרת - האדם נשאר "דבוק" לדופן ואינו נופל, הודות לחיכוך סטטי בלבד.
כאשר אין מגע בין רגלי האדם לרצפה, שלושה כוחות פועלים עליו:
ציר אנכי (האדם אינו נע כלפי מעלה/מטה, שיווי משקל):
$$ f_s - mg = 0 \quad \Rightarrow \quad f_s = mg $$
ציר רדיאלי/אופקי (תנועה מעגלית, הכוח הנורמלי מספק את הכוח המרכזי):
$$ N = m\omega^2 R $$
כוח החיכוך הסטטי מוגבל בערכו המקסימלי: \( f_s \leq \mu_s N \). בגבול המינימלי (בדיוק מספיק כדי למנוע נפילה), מתקיים שוויון:
$$ mg = \mu_s N = \mu_s m\omega^2 R $$
המסה m מצטמצמת משני צידי המשוואה - ומכאן:
$$ \omega_{min}=\sqrt{\frac{g}{\mu_s R}} $$
מכיוון שהמסה מצטמצמת לחלוטין מהמשוואה, המהירות הזוויתית המינימלית הנדרשת זהה לכל אדם, ללא קשר למשקלו - אדם כבד יותר גם זקוק לכוח חיכוך גדול יותר (כדי לתמוך במשקלו הגדול יותר) וגם "מקבל" כוח נורמלי (ולכן חיכוך מקסימלי אפשרי) גדול יותר באותה מהירות זוויתית - שני האפקטים מתקזזים בדיוק.
כאשר נתונה מהירות זוויתית ספציפית (לא בהכרח המהירות המינימלית), כוח החיכוך הסטטי הנדרש נמצא ישירות מהמשוואה האנכית - הוא תמיד שווה למשקל האדם באותו רגע, ללא תלות בערך המדויק של ω (כל עוד ω מספיק גדולה כדי שלא להחליק):
$$ f_s = mg $$