מערכת כוכבי לכת המקיפים כוכב יחיד (למשל, מערכת TRAPPIST-1) מספקת הזדמנות מצוינת להשתמש בחוק קפלר השלישי, בהשוואת כוחות בין מסלולים שונים, ובחישובי אנרגיה.
בהינתן טבלה עם ערכי רדיוס מסלול r וזמן מחזור T (חלקם חסרים) עבור מספר כוכבי לכת המקיפים את אותו כוכב, ניתן להשלים ערכים חסרים באמצעות היחס הליניארי:
$$ \frac{T_1^2}{T_2^2}=\frac{r_1^3}{r_2^3} $$
יש למצוא שני כוכבי לכת שכל הנתונים שלהם ידועים, לחשב את קבוע היחס \( \frac{T^2}{r^3} \) (זהה לכולם, כמסקנה מחוק קפלר), ולהשתמש בו כדי להשלים את הערכים החסרים.
טענה נפוצה שיש לבחון: "ככל שכוכב הלכת רחוק יותר מהכוכב המרכזי, כך מהירותו גדולה יותר". טענה זו שגויה - למעשה ההפך הוא הנכון. ממשוואת הכוח המרכזי:
$$ v=\sqrt{\frac{GM}{r}} $$
ניתן לראות שהמהירות המסלולית קטנה ככל שהרדיוס r גדל - כוכב לכת רחוק יותר נע לאט יותר (בדיוק כפי שכוכבי הלכת החיצוניים במערכת השמש נעים לאט יותר מכוכבי הלכת הפנימיים).
ניתן למצוא את תאוצת הכבידה על כוכב לכת (למשל, כוכב b) ישירות מנתוני r ו-T שלו, ללא צורך לדעת את מסת הכוכב המרכזי M בנפרד - באמצעות שילוב משוואת הכוח המרכזי עם הביטוי למהירות זוויתית:
$$ a=\frac{v^2}{r}=\frac{4\pi^2 r}{T^2} $$
יש להבחין בין תאוצת הכבידה שחווה כוכב הלכת עצמו (מהכוכב המרכזי, בגלל תנועתו המסלולית) לבין משקלו של גוף העומד על פני כוכב הלכת - האחרון נקבע על ידי מסת כוכב הלכת עצמו (לא הכוכב המרכזי!) ורדיוסו שלו, ולכן אינו שווה בהכרח לתאוצה שחושבה בשלב הקודם.
מנתוני r ו-T של כוכב לכת בודד, ניתן לחלץ את מסת הכוכב המרכזי ישירות מחוק קפלר השלישי:
$$ M=\frac{4\pi^2 r^3}{GT^2} $$
כדי להשוות בין האנרגיה הדרושה למילוט ממסלול אחד (למשל, סביב השמש) לבין מילוט ממסלול אחר (סביב כוכב אחר, TRAPPIST-1) עבור אליפסות בעלות אותו ציר ראשי, יש להשוות את האנרגיה הכוללת (סכום קינטית ופוטנציאלית) הדרושה כדי "לשחרר" את הגוף לאינסוף - ככל שהכוכב המרכזי כבד יותר (כוח כבידה חזק יותר), כך תידרש אנרגיה רבה יותר למילוט, גם אם צורת המסלול (הציר הראשי) זהה.