עבור צורה שאינה בעלת סימטריה מעגלית (כמו משולש), אין אפשרות לחלק אותה לטבעות דקות כפי שעשינו עבור דיסקה - יש לבחור שיטת חלוקה אחרת, המתאימה לגיאומטריה של הצורה. עבור משולש, השיטה הנוחה ביותר היא חלוקה לפסים דקים מקבילים לאחת הצלעות.
בדרך כלל נוח למקם את ציר הסיבוב לאורך אחת מצלעות המשולש (או מקביל אליה), ולתאר את המשולש כפונקציה של המרחק x מאותה צלע. יש למצוא את הביטוי לרוחב המשולש (אורך הפס) כפונקציה של x - זהו קשר ליניארי (משולש דומה) הפוחת מהבסיס לקודקוד.
אם רוחב המשולש בגובה x הוא \( w(x) \) (פונקציה ליניארית פוחתת), ועובי הפס \( dx \), מסת הפס (עם צפיפות משטחית קבועה σ):
$$ dm = \sigma\cdot w(x)\,dx $$
כל הנקודות בפס נמצאות (בקירוב, עבור פס דק מספיק) באותו מרחק x מהציר, ולכן:
$$ I = \int_0^h x^2\cdot\sigma\cdot w(x)\,dx $$
כאשר h הוא גובה המשולש (המרחק המרבי מהציר). יש להציב את הביטוי הליניארי הספציפי של \( w(x) \) (התלוי בגיאומטריה המדויקת של המשולש הנתון) ולפתור את האינטגרל.
כרגיל, ניתן לחשב את המסה הכוללת M באמצעות אינטגרציה דומה (ללא \( x^2 \)), ולהציב \( \sigma=\frac{M}{A} \) (כאשר A שטח המשולש) כדי לבטא את התוצאה הסופית באמצעות M וממדי המשולש בלבד, ולא באמצעות הצפיפות σ עצמה.
העיקרון הכללי בבעיות מומנט התמד: בוחרים אלמנט אינטגרציה (טבעת, פס, קליפה) שבו כל הנקודות נמצאות במרחק (כמעט) זהה מציר הסיבוב - כך ש-\( r^2 \) (או \( x^2 \)) ניתן "להוציא" מחוץ לאינטגרציה הפנימית על פני אותו אלמנט, ונותר רק אינטגרל חד-משתני אחד לפתרון.