כאשר גוף נמצא על משטח משופע (מדרון) חלק - כלומר, ללא חיכוך - הכוח היחיד הפועל עליו (מלבד הנורמל) הוא כוח הכובד. כדי לנתח את תנועתו, יש לפרק את כוח הכובד לשני רכיבים: רכיב מאונך למדרון (המאוזן על ידי כוח הנורמל) ורכיב מקביל למדרון (הגורם לתאוצת הגוף).
עבור מדרון הנוטה בזווית α ביחס לאופק:
מכיוון שהמדרון חלק (אין חיכוך), הכוח השקול הפועל על הגוף לאורך המדרון הוא רק רכיב כוח הכובד. לפי החוק השני של ניוטון:
$$ mg\sin\alpha = ma \quad \Rightarrow \quad a = g\sin\alpha $$
שימו לב: המסה מצטמצמת מהמשוואה - כלומר, תאוצת הגוף על מדרון חלק אינה תלויה כלל במסתו, אלא רק בזווית השיפוע.
אם ידוע גודל התאוצה של הגוף, ניתן לחלץ ממנה את זווית המדרון:
$$ \sin\alpha = \frac{a}{g} \quad \Rightarrow \quad \alpha = \sin^{-1}\left(\frac{a}{g}\right) $$
נקודה חשובה ומבלבלת לעיתים: כאשר גוף מוזנק במעלה מדרון חלק, הוא מאט, עוצר לרגע, ואז מתחיל לחזור במורד המדרון. לאורך כל התהליך הזה - הן בעלייה, הן ברגע העצירה הרגעית (כאשר \( v=0 \)), והן בירידה - כיוון וגודל התאוצה נשארים קבועים לחלוטין:
$$ a = g\sin\alpha $$
(כיוון התאוצה תמיד כלפי מטה לאורך המדרון, ללא תלות בכיוון התנועה הרגעי של הגוף)
הסיבה לכך: התאוצה נקבעת רק על ידי הכוחות הפועלים על הגוף (כאן - רק רכיב כוח הכובד), ואינה תלויה כלל במהירות הגוף או בכיוון תנועתו. ברגע העצירה הרגעית המהירות אמנם מתאפסת, אך הכוח הפועל על הגוף (ולכן גם התאוצה) אינו משתנה כלל - הוא זהה לזה שפעל במהלך העלייה.
לכן, אם בשאלה נתון גודל תאוצה מסוים במהלך העלייה במדרון, אותו גודל תאוצה בדיוק (באותו כיוון - כלפי מטה לאורך המדרון) יתקיים גם ברגע העצירה הרגעית וגם במהלך הירידה, כל עוד אין חיכוך במערכת.