שני חלקיקים, 1 ו-2, מוחזקים בהתאמה בקודקודים \( A \) ו-\( B \) של משולש שווה צלעות \( ABC \) שאורך צלעו \( 0.6\ \mathrm{m} \). שני החלקיקים טעונים במטענים שווים \( q_1=q_2=+40\times10^{-9}\ \mathrm{C} \). רמת האפס של הפוטנציאל נקבעת באין-סוף.
המרחק מכל אחד משני המטענים לנקודה \( C \) שווה לאורך צלע המשולש:
$$ E_1=E_2=k\frac{q}{r^2}=\frac{9\times10^9\times40\times10^{-9}}{0.6^2}=1000\ \mathrm{N/C} $$
שני השדות שווים בגודלם, וכל אחד מכוון החוצה מהמטען היוצר אותו (מטענים חיוביים). בגלל הסימטריה של המשולש שווה הצלעות, הזווית בין שני וקטורי השדה היא \( 60^\circ \). מחברים וקטורית:
$$ E=\sqrt{E_1^2+E_2^2+2E_1E_2\cos60^\circ}=\sqrt{1000^2+1000^2+1000^2}=1000\sqrt3\approx1732\ \mathrm{N/C} $$
מכיוון ששני השדות שווים בגודלם, השקול שלהם מכוון לאורך קו הסימטריה של המשולש - כלומר בכיוון האנך מ-\( AB \) דרך \( C \), כלפי חוץ (מעלה, בהמשך גובה המשולש).
הפוטנציאל הוא גודל סקלרי, ולכן מחברים את שתי התרומות ישירות, ללא צורך בפירוק לרכיבים:
$$ V_1=V_2=k\frac{q}{r}=\frac{9\times10^9\times40\times10^{-9}}{0.6}=600\ \mathrm{V} $$
$$ V_{total}=V_1+V_2=1200\ \mathrm{V} $$
לא. שני המטענים חיוביים, ולכן כל אחד מהם תורם בכל נקודה סופית במרחב פוטנציאל חיובי (\( V=kq/r>0 \) כאשר \( q>0 \) ו-\( r \) סופי). סכום של שני גדלים חיוביים אינו יכול להתאפס בשום נקודה סופית - הפוטנציאל הכולל מתאפס רק באין-סוף, ושם גם השדה מתאפס. לכן אין נקודה סופית שבה הפוטנציאל אפס והשדה שונה מאפס.
השדה הוא מינוס שיפוע גרף הפוטנציאל, \( E=-\dfrac{dV}{dx} \). קוראים את השיפוע בכל קטע בגרף \( V(x) \) הנתון:
הגרף המבוקש הוא גרף מדורג: קו אופקי בגובה \( -300\ \mathrm{V/m} \) בקטע הראשון, קפיצה לאפס בקטע האמצעי, וקפיצה לקו אופקי בגובה \( +150\ \mathrm{V/m} \) בקטע האחרון.
הנקודה \( K \) נמצאת ב-\( x_K=6\ \mathrm{cm} \), בתוך הקטע \( 4\ \mathrm{cm}
$$ \vec{F}=q_3\vec{E} $$
לכן החלקיק מתחיל לנוע בכיוון השלילי של ציר \( x \).
גודל הכוח על החלקיק:
$$ F=|q_3|\cdot E=40\times10^{-6}\times150=6\times10^{-3}\ \mathrm{N} $$
מהחוק השני של ניוטון:
$$ m=\frac{F}{a}=\frac{6\times10^{-3}}{2}=3\times10^{-3}\ \mathrm{kg}=3\ \mathrm{gr} $$