מסגרת חוטית מרובעת (ריבוע בצלע \( a=50\ \mathrm{cm} \), התנגדות \( R=2\Omega \)) מונחת במישור הדף, ובתוכה פועל שדה מגנטי אחיד \( B \), הניצב למישור המסגרת (לתוך הדף). עוצמת השדה \( B(t) \) נתונה בגרף המחולק לשלושה תחומי זמן: I) \( 0\le t\le 0.2\mathrm{s} \) - שדה קבוע; II) \( 0.2\mathrm{s}\le t\le 1.0\mathrm{s} \) - שדה משתנה בצורת פרבולה שמגיעה לשיא באמצע הקטע; III) \( 1.0\mathrm{s}\le t\le 1.2\mathrm{s} \) - שדה קבוע (שווה לערכו בתחום I).
שטח המסגרת: \( A=a^2=0.5^2=0.25\ \mathrm{m^2} \).
תחום I (\( 0\le t\le 0.2\mathrm{s} \)): השדה קבוע על \( B=0.09\ \mathrm{T} \), ולכן השטף קבוע:
$$ \Phi_1 = B\cdot A = 0.09\times 0.25 = 0.0225\ \mathrm{T\cdot m^2} $$
שטף קבוע ⟸ אין שינוי בזמן ⟸ \( \varepsilon_1=0 \), \( I_1=0 \).
תחום II (\( 0.2\mathrm{s}\le t\le 1.0\mathrm{s} \)): לפי נתוני הגרף (שדה עולה מ-0.09T ב-t=0.2s לשיא של 0.25T ב-t=0.6s, וחוזר ל-0.09T ב-t=1.0s), השטף מתואר על ידי:
$$ \Phi_2(t) = -0.25t^2+0.3t-0.0275\ \ \mathrm{T\cdot m^2} $$
הכא"מ המושרה הוא מינוס נגזרת השטף:
$$ \varepsilon_2(t) = -\frac{d\Phi_2}{dt} = 0.5t-0.3\ \ \mathrm{V} $$
והזרם המושרה לפי חוק אוהם:
$$ I_2(t) = \frac{\varepsilon_2(t)}{R} = \frac{0.5t-0.3}{2} = 0.25t-0.15\ \ \mathrm{A} $$
(בדיקה: ב-t=0.2s מתקבל \( I=-0.1\mathrm{A} \), וב-t=1.0s מתקבל \( I=0.1\mathrm{A} \) - בהתאמה מלאה לגרף.)
תחום III (\( 1.0\mathrm{s}\le t\le 1.2\mathrm{s} \)): שוב שדה קבוע (\( B=0.09\mathrm{T} \), \( \Phi_3=0.0225\ \mathrm{T\cdot m^2} \)) ⟸ \( \varepsilon_3=0 \), \( I_3=0 \).
ברגע זה נמצאים בתחום II, לפני נקודת השיא (t=0.6s), כלומר השדה המגנטי (הפונה לתוך הדף) עדיין הולך וגדל, ולכן גם השטף המגנטי לתוך הדף גדל.
לפי חוק לנץ, הזרם המושרה מתנגד לגידול בשטף - כלומר יוצר שדה מגנטי משלו שמכוון החוצה מהדף בתוך המסגרת. לפי כלל יד ימין (כלל הבורג), זרם שיוצר שדה החוצה מהדף זורם נגד כיוון השעון.
הגרף שווה לאפס בתחומים I ו-III (\( 0\le t\le 0.2\mathrm{s} \) ו-\( 1.0\mathrm{s}\le t\le 1.2\mathrm{s} \)), ובתחום II הוא קו ישר עולה \( I(t)=0.25t-0.15 \): מתחיל ב-\( I=-0.1\mathrm{A} \) ב-t=0.2s, עובר באפס ב-t=0.6s (נקודת השיא של השדה), ומגיע ל-\( I=+0.1\mathrm{A} \) ב-t=1.0s.
כמות המטען שווה לשטח הכלוא בין גרף \( I(t) \) לציר הזמן, וניתן לחשב אותה גם ישירות מהפרש השטף:
$$ Q=\frac{|\Delta\Phi|}{R} $$
מ-t=0 עד t=0.6s: \( \Delta\Phi = \Phi(0.6)-\Phi(0.2) = 0.0625-0.0225=0.04\ \mathrm{T\cdot m^2} \) (בתחום I אין שינוי בשטף, כך שכל התרומה מגיעה מהקטע 0.2s-0.6s), ולכן:
$$ Q = \frac{0.04}{2} = 0.02\ \mathrm{C} $$
מ-t=0.6s עד t=1.2s: \( \Delta\Phi = \Phi(1.0)-\Phi(0.6) = 0.0225-0.0625=-0.04\ \mathrm{T\cdot m^2} \) (ובתחום III שוב אין שינוי), כך שגודל המטען זהה:
$$ Q = \frac{0.04}{2} = 0.02\ \mathrm{C} $$
כלומר כמות המטען שעברה בשני התתי-תחומים שווה - וזה הגיוני, שכן השטח הכלוא מתחת לגרף \( I(t) \) זהה בגודלו (רק הפוך בסימן) בשני הקטעים, בשל הסימטריה של גרף השדה סביב נקודת השיא.
התשובה: בתחום \( 0.8\mathrm{s}\le t\le 1.0\mathrm{s} \).
הסבר: בתחום זה (אחרי נקודת השיא) השדה המגנטי לתוך הדף הולך וקטן, ולכן הזרם המושרה (לפי לנץ) מנסה לשמר את השטף - זורם עם כיוון השעון כדי ליצור שדה נוסף לתוך הדף.
עבור מסגרת שבה הזרם זורם עם כיוון השעון והשדה החיצוני מכוון לתוך הדף, הכוח \( \vec{F}=I\vec{L}\times\vec{B} \) הפועל על כל צלע מכוון החוצה מהמסגרת - כלומר הכוחות פועלים להרחיב את המסגרת.
(לשם השוואה: בתחום 0.2s-0.4s, לפני השיא, הזרם המושרה זורם נגד כיוון השעון בעוד השדה עדיין גדל - ואז הכוחות פועלים דווקא לכווץ את המסגרת, לא להרחיב אותה. בתחומים I ו-III אין זרם כלל, ולכן אין כוח.)