בתרגילי כבידה בבגרות נדרש להבין את הקשר בין כוח הכבידה, התנועה המעגלית של לוויינים והקשרים בין רדיוס המסלול לזמן המחזור.
ברוב שאלות הבגרות בנושא כבידה:
כוח הכבידה פונה תמיד אל מרכז הגוף המושך, ולכן אין צורך בדיאגרמת כוחות מורכבת או בפירוק לצירים.
כיוון התאוצה של הגוף נקבע על ידי כיוון הכוח הפועל עליו. בכבידה:
כאשר גוף נע במסלול מעגלי סביב כדור הארץ, כוח הכבידה מספק את התאוצה הצנטריפטלית.
בתנועה מעגלית גודל התאוצה הוא:
\[ a_r = \frac{v^2}{r} = \omega^2 r \]
כוח הכבידה בין שני גופים נתון על ידי:
\[ F_r = G \frac{mM}{r^2} \]
במסלול מעגלי יציב מתקיים:
\[ G \frac{mM}{r^2} = m \frac{v^2}{r} = m \omega^2 r \]
מסת הלוויין מצטמצמת, ולכן התנועה אינה תלויה במסתו.
מתוך השוואת הכוחות מתקבלת מהירות הלוויין:
\[ v = \sqrt{\frac{GM}{r}} \]
ככל שהרדיוס גדול יותר, מהירות הלוויין קטנה יותר.
בהקפה מלאה הגוף עובר זווית של \(2\pi\), ולכן:
\[ \omega T = 2\pi \]
ומכאן:
\[ \omega = \frac{2\pi}{T} \]
שילוב הקשרים נותן:
\[ T = 2\pi \sqrt{\frac{r^3}{GM}} \]
חוק קפלר השלישי קובע כי עבור גופים הנעים סביב אותו גוף מרכזי:
\[ T^2 \propto r^3 \]
כלומר:
במקרה של מסלול מעגלי סביב מסה \(M\), חוק קפלר השלישי מתקבל ישירות מהביטוי:
\[ T^2 = \frac{4\pi^2}{GM} r^3 \]
ולכן חוקי קפלר אינם חוק אמפירי בלבד, אלא נובעים ישירות מחוק הכבידה של ניוטון.
המסה של גוף קבועה, ואילו המשקל תלוי בעוצמת כוח הכבידה.
מהירות אינה כוח. אם גוף נע במסלול מעגלי, חייב לפעול עליו כוח אמיתי, ובתנועה כבידתית זהו כוח הכבידה.
אסטרונאוטים בחללית חווים תחושת חוסר כבידה משום שהם והחללית נמצאים בנפילה חופשית סביב כדור הארץ.
אין כוח נורמל הפועל על האסטרונאוט, ולכן אין תחושת משקל.
תחושת חוסר הכבידה נובעת מהיעדר כוח נורמל, ולא מהיעדר כוח כבידה.