האנרגיה של כדור מוליך טעון היא האנרגיה שהשקענו כדי לטעון אותו: להביא את המטענים אחד אחד ולצופף אותם על פני הכדור, למרות שהם דוחים זה את זה. זו לא אנרגיה "בנקודה מסוימת", אלא האנרגיה של המערכת כולה. אפשר לחשוב על הכדור כמו על סוללה: זו האנרגיה שהוא יכול להחזיר.
כל המטען של כדור מוליך נמצא על פני הכדור, והפוטנציאל של כל הכדור (כולל הפנים) הוא:
$$ \varphi = \frac{kQ}{R} $$
האנרגיה של הכדור (מופיעה בדף הנוסחאות):
$$ U = \frac{1}{2}\,\frac{kQ^2}{R} = \frac{1}{2}\,Q\,\varphi = \frac{\varphi^2 R}{2k} $$
שלוש הצורות שקולות. עוברים מאחת לשנייה בעזרת הקשר \( Q = \varphi R / k \).
נסתכל על שני מטענים \( q \) במרחק \( r \). כל אחד מהם נמצא בפוטנציאל \( kq/r \) שהשני יוצר. אם נכפיל כל מטען בפוטנציאל שלו ונסכום, נקבל \( 2\,kq^2/r \). אבל זו אותה אינטראקציה שנספרה פעמיים: פעם מנקודת המבט של כל מטען. לכן מכפילים בחצי:
$$ U = \tfrac{1}{2} \sum q_i \varphi_i $$
בכדור, כל המטען \( Q \) נמצא באותו פוטנציאל \( \varphi \), ולכן \( U = \tfrac12 Q\varphi \). אותה תוצאה מתקבלת גם מאינטגרל: כשטוענים את הכדור בהדרגה, כל מטען נוסף \( dq \) מובא לפוטנציאל \( kq/R \) של המטען שכבר נמצא עליו, ובסוף מקבלים \( kQ^2/(2R) \).
לפני שמחשבים, שואלים מה נשאר קבוע, ובוחרים את הנוסחה שבה הגודל הקבוע מופיע:
כדור מוליך ברדיוס \( R = 1\ \mathrm{m} \) מחובר לסוללה של 12 וולט, ולכן הפוטנציאל שלו \( \varphi = 12\ \mathrm{V} \).
א. מה המטען על הכדור ומה האנרגיה שלו?
ב. מנתקים את הכדור מהסוללה ומכווצים אותו לרדיוס \( R/3 \). מה קורה למטען, לפוטנציאל ולאנרגיה? כמה עבודה השקענו?
ג. חוזרים למצב ההתחלתי, והפעם מכווצים את הכדור לרדיוס \( R/3 \) כשהוא נשאר מחובר לסוללה. מה קורה למטען ולאנרגיה של הכדור?
א. המטען:
$$ Q = \frac{\varphi R}{k} = \frac{12 \cdot 1}{9\cdot10^9} \approx 1.33\cdot10^{-9}\ \mathrm{C} $$
הפוטנציאל נתון, ולכן נוח לחשב את האנרגיה בעזרתו:
$$ U = \frac{\varphi^2 R}{2k} = \frac{12^2 \cdot 1}{2 \cdot 9\cdot10^9} = 8\cdot10^{-9}\ \mathrm{J} $$
ב. הכדור מנותק, ולכן המטען נשאר קבוע. כמו ילדים בכיתה: אם דוחסים אותם לחדר קטן יותר, מספר הילדים לא משתנה.
הפוטנציאל \( \varphi = kQ/R \): המטען קבוע והרדיוס קטן פי 3, ולכן הפוטנציאל גדל פי 3:
$$ \varphi' = 3 \cdot 12 = 36\ \mathrm{V} $$
האנרגיה \( U = kQ^2/(2R) \): גם היא גדלה פי 3:
$$ U' = 3U = 24\cdot10^{-9}\ \mathrm{J} $$
העבודה שהשקענו בכיווץ היא השינוי באנרגיה:
$$ W = U' - U = 16\cdot10^{-9}\ \mathrm{J} $$
כיווץ דורש השקעת עבודה, כי המטענים דוחים זה את זה. מאותה סיבה, כדור טעון ומבודד "רוצה" להתרחב: כך המטענים מתרחקים זה מזה והאנרגיה קטנה.
ג. הכדור מחובר לסוללה, ולכן הפוטנציאל נשאר 12 וולט. כשלוחצים את המטענים, יש להם לאן לברוח: הם חוזרים לסוללה.
המטען \( Q = \varphi R/k \): הפוטנציאל קבוע והרדיוס קטן פי 3, ולכן המטען קטן פי 3:
$$ Q' = \frac{Q}{3} \approx 0.44\cdot10^{-9}\ \mathrm{C} $$
האנרגיה של הכדור \( U = \varphi^2 R/(2k) \): קטנה פי 3:
$$ U' = \frac{U}{3} \approx 2.67\cdot10^{-9}\ \mathrm{J} $$
בהדגמה אפשר לשנות את רדיוס הכדור ולבחור אם הוא מנותק מהסוללה או מחובר אליה. העמודות מראות פי כמה השתנו המטען, הפוטנציאל והאנרגיה ביחס למצב ההתחלתי.
בהתחלה הכדור ברדיוס 1 מטר וטעון לפוטנציאל 12 וולט. בחרו אם הכדור מנותק מהסוללה או נשאר מחובר אליה, ושנו את הרדיוס. שימו לב איזה גודל נשאר קבוע בכל מצב.