לפניך איור של מערכת ובה שני מטענים חשמליים, מטען 1 ומטען 2, הנמצאים בריק, וקווי השדה החשמלי של המערכת. בשאלה זו האנרגיה הפוטנציאלית החשמלית באין-סוף היא אפס. הנקודה A היא אמצע הקטע המחבר בין שני המטענים, והנקודה B נמצאת על האנך האמצעי לקטע זה.
קודם כל קוראים את האיור. קווי השדה יוצאים ממטען 1, ולכן הוא חיובי. הקווים נכנסים למטען 2, ולכן הוא שלילי.
קווי שדה הם קווים שמתארים את כיוון הכוח שירגיש מטען חיובי (ולכן גם את כיוון התאוצה שלו). בכל נקודה, הכוח משיק לקו ובכיוון החץ. צפיפות הקווים מראה את עוצמת השדה: במקום שבו הקווים צפופים השדה חזק.
על מטען שלילי הכוח פועל בכיוון ההפוך לחץ.
זהירות: הקו מראה את כיוון הכוח, לא בהכרח את המסלול. חלקיק שיש לו מהירות לא ינוע בהכרח לאורך הקו.
מספר הקווים שיוצאים ממטען 1 שווה למספר הקווים שנכנסים למטען 2, והאיור סימטרי ביחס לאנך האמצעי. מספר הקווים פרופורציוני לגודל המטען, ולכן המטענים שווים בגודלם.
הערה: מי שיספור את הקווים בדיוק ימצא הפרש של קו אחד בין שני המטענים. זו טעות קטנה של המחשב שצייר את האיור, ואין צורך להתייחס אליה בבחינה.
(1) השדה לא מתאפס. השדה הוא גודל וקטורי. בנקודה A המטען החיובי (משמאל) דוחה מטען בוחן חיובי ימינה, והמטען השלילי (מימין) מושך אותו ימינה. שתי התרומות באותו כיוון, ולכן הן מתחברות ולא מבטלות זו את זו. רואים את זה גם באיור: בנקודה A יש קווי שדה.
(2) הפוטנציאל מתאפס. הפוטנציאל הוא גודל סקלרי, ולכן מחברים מספרים עם סימן, בלי כיוונים. אם המרחק מכל מטען לנקודה A הוא \( x \):
$$ \varphi_A = \frac{kq}{x} + \frac{k(-q)}{x} = 0 $$
מטען חיובי יוצר פוטנציאל חיובי, ומטען שלילי יוצר פוטנציאל שלילי. בסכימה סקלרית החיובי והשלילי מבטלים זה את זה. בסכימה וקטורית, לעומת זאת, שתי התרומות מצביעות לאותו כיוון ומתחברות.
(שדה ופוטנציאל הם כמו כוח ואנרגיה: אחד וקטור והשני סקלר. ערך הפוטנציאל בנקודה אחת לבד לא אומר הרבה. מה שקובע את התנועה הוא ההפרש בין נקודות סמוכות, כמו שגובה בנקודה אחת לא אומר אם נמצאים בעלייה או בירידה.)
בנקודה B קו השדה מכוון ימינה (משיק לקו, בכיוון החץ). על מטען שלילי הכוח פועל בכיוון ההפוך לשדה, ולכן הכוח מכוון שמאלה.
עוצמת השדה גדולה יותר בנקודה C. בנקודה C קווי השדה צפופים יותר מאשר בנקודה A. הסיבה: נקודה C קרובה יותר למטען, וככל שמתקרבים למטען השדה חזק יותר.
נתון: הערך המוחלט של כל מטען הוא \( 1\times10^{-8}\ \mathrm{C} \), והמרחק ביניהם \( 6\ \mathrm{cm} = 0.06\ \mathrm{m} \).
האנרגיה של מטען היא המטען כפול הפוטנציאל שבו הוא נמצא. הפוטנציאל הזה נוצר על ידי המטען האחר, לא על ידי המטען עצמו. מטען 2 נמצא בפוטנציאל שיוצר מטען 1:
$$ \varphi = \frac{kq_1}{r} \quad\Longrightarrow\quad U = q_2 \varphi = \frac{k q_1 q_2}{r} $$
$$ U = 9\times10^9 \cdot \frac{(1\times10^{-8}) \cdot (-1\times10^{-8})}{0.06} = -1.5\times10^{-5}\ \mathrm{J} $$
זו האנרגיה של המערכת כולה (של הזוג). אם נחשב גם את האנרגיה של מטען 1 בפוטנציאל של מטען 2, נקבל בדיוק אותו ביטוי. זו אותה אינטראקציה שנספרה פעמיים, ולכן אסור לחבר את שתי התוצאות. (זו בדיוק הסיבה לחצי בנוסחה של האנרגיה של ספירה טעונה.)
האנרגיה של מצב היא האנרגיה שעולה ליצור אותו, כשמתחילים ממטענים רחוקים זה מזה עד אינסוף (שם האנרגיה אפס).